החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור )הוראת שעה לארבע שנים; להלן חוק הותמ"ל( אשר אושר באוגוסט 2014 ,הורה על הקמת הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור. צעד זה מהווה המשך לחוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים )הוראת שעה(, )להלן חוק הווד"לים(. מטרת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור )חוק הוותמ"ל( הינה קידום יעיל ומהיר של תכניות בניה לדיור ביחס למתחמי קרקע, שהוכרזו על ידי הממשלה כמתחמים מועדפים לדיור, זאת במסגרת הליך תכנוני מיוחד הנותן עדיפות ברורה לפיתוח באדמות מדינה. לוועדה ניתנו מרבית הסמכויות של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, כמו גם סמכות לאשר תכניות שהוראותיהן גוברות על הוראות הקבועות בתוכניות מתאר ארציות אחרות, למעט תכנית המתאר הארצית הכוללנית לבינוי, לפיתוח ולשימור )תמ"א 35 תיקון 1 .)טרם הגשת תכנית מועדפת לדיור לותמ"ל, נדרשת הממשלה או ועדת שרים שמינתה )בעניין זה קבינט הדיור הוא ועדת שרים( להכריז על קרקע כעל מתחם מועדף לדיור. הכרזה זו תינתן על פי החוק, לפי המלצת מנהלת מנהל התכנון. תכנית מועדפת לדיור הינה תכנית החלה בקרקע שעיקרה מקרקעי ישראל, וכוללת לכל הפחות 750 יח"ד. ביישובי החברה הערבית, תכנית מועדפת לדיור יכולה לחול גם על קרקע שאינה מקרקעי ישראל, וכוללת לכל הפחות 200 יח"ד. הכתבה מציגה את המורכבות של הליך התכנון בותמ"ל הנובע ממבנה הוועדה ומאופן תפקודה: הוועדה נתקלת בקשיים רבים, הן במישור התכנוני והן במישור המשפטי, וההתנגדות הציבורית לפעילותה הולכת וגוברת. ניכר כי על אף סמכויותיה הרבות והנרחבות היא נעה במסלול הדומה לקודמותיה, כדוגמת ועדות הוד"לים; אמנם היא מאשרת מספר רב של יחידות דיור בזמן קצר, אך יחידות דיור אלה אינן מייצגות סטנדרטים תכנוניים נאותים, אינן תואמות לצרכי הדיור המקומי והאיזורי ובסופו של יום, מגלגלת את הבעיות האמורות משלב התכנון לשלב הביצוע

בעשורים האחרונים קיימת מגמה מתרחבת של שיקום והחייאת שווקים מסורתיים וכן פיתוח שווקים מודרניים, כחלק מהמרחב הציבורי העירוני. ביותר ממאה רשויות בישראל ישנם שווקים רשמיים )לא כולל את שווקי האיכרים הארעיים(, עירוניים וכפריים, וברבע מהם כבר צצו סיורים קולינריים ופעילויות קהילתיות מגוונות. בחינת השלכותיה של החברה הצרכנית על שימור משאבי המורשת ועל עיצובה של "תרבות מורשת" היא חשובה לצורך עיצוב מדיניות השימור, המקומית והעולמית. המחקר המוצג במאמר הנוכחי בוחן את ההווה של שווקי מורשת עולם ואחרים, שעברו פעולות של שימור, ולעיתים גם של החייאה, ומארג המניעים לכך לצורך בחינת ההשלכות לעיצובן של הנחיות שימור לשווקים. המחקר מציג טיפולוגיה לסיווג וטיפולוגיה לשימור של שווקים ובוחן את מניעי השימור בהתאם לסוגי השווקים וסוג פעילות השימור שננקטה בהם. הבדיקה האמפירית נסמכת על 46 שווקים, מחציתם רשומים כשווקי מורשת עולמית ומחציתם מהווים מדגם של שווקים "אחרים" בארץ ובעולם שעברו תהליך של שימור, ובחלקם גם של החייאה. הממצאים מורים ששווקים המצויים באתרי מורשת עולמית אינם שונים מבחינת סוג השימור והיקף פעולות ההחייאה הנעשים בהם מאשר שווקים שאינם באתרי מורשת עולמית. נמצא גם ששווקים חדשים יחסית זוכים לפעולות החייאה רבות ומגוונות יותר מאשר שווקים היסטוריים ככלל וכמו כן, קיים קשר בין סוג השוק וגיל השוק לבין מניעי השימור. הגורם המניע ביותר את שיקום השווקים, גם בשווקי המורשת וגם בשווקים המדגמיים, הוא גיל השוק. חרף העובדה שהמניעים העיקריים בשווקי מורשת עולם הם מניעים מהותיים הקשורים למורשת עצמה, גם מתוכם שווקים חדשים משוקמים בעיקר ממניעים כלכליים. גיל השוק, במובן של היסטורי מול "חדש", הוא הקובע באופן מובהק אם השיקום יכלול פעולות של החייאה גם מבחינה פיזית וגם מבחינת פעילות כלכלית וחברתית. החייאה מאפיינת יותר שווקים חדשים מאשר שווקים הסטורים. המחקר מצא ששווקי מזון יותר דומיננטיים בקרב השווקים החדשים מאשר בזארים בקרב השווקים ההיסטוריים. שווקי המזון המקומיים הם גם אלה המשתנים ביותר בעקבות שיקומם. מרביתם של שווקי המזון המקומיים הופכים למתחמי קולינריה ובילוי. לבסוף המחקר מצביע על הצורך שבבחינת העיתוי וההיקף בו נשמרים הערכים המהותיים לאחר פעולות השימור וההחייאה של השוק.

התיאוריה והפרקטיקה בתכנון נשענות על גוף ידע רחב העוסק בהצדקת התכנון הממסדי ובצורך להאציל סמכויות להגבלת השימוש בקרקע לרשויות התכנון. בו בזמן, אך מעט נכתב אודות ההצלחה ליישם תוכניות מרחביות. השאלה, "באיזו מידה משפיעות תוכניות שימושי הקרקע על התפתחות המרחב העירוני והאזורי הלכה למעשה?" נותרה כמעט לגמרי חסרת מענה. לשאלה זו משמעות רבה: נוסף על המאמץ הגדול המושקע בעריכת התוכניות ובאישורן, לתוכניות המאושרות יש השלכות ישירות על ערכי קרקע ועל מחירי נכסים. אם יתברר כי השפעתן הכוללת מועטה, עשוי הדבר להשליך על השימוש בהן. בנוסף, הדבר עשוי להצביע על הצורך של מערכת התכנון לאתר דרכים חלופיות, מתאימות יותר, לתכנון מרחבי ולהגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים. כמו מערכות תכנון אחרות באירופה ובארה"ב, התכנון בישראל מבקש להתוות מדיניות תכנון ולייצר וודאות באמצעות תוכניות ייעודי קרקע ארוכות טווח. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את השפעת התכנון ארוך הטווח על פיתוח המרחב בפועל. המחקר מתמקד בבחינת יישומה של תוכנית המיתאר המחוזית של מחוז המרכז, תמ"מ 3 ,וממשיכתה, תמ"מ 3 /21 .ההשוואה בין התכנון לפיתוח נעשית באמצעים של חישה מרחוק ומערכות מידע גיאוגרפיות. הממצאים מצביעים על פערים משמעותיים בין התכנון המקורי לבין הפיתוח המתקיים הלכה למעשה.

שאלת מיקומן, תקפותן ותרומתן של תכניות המתאר המחוזיות נמצא בלב השיח התכנוני הישראלי בעשור האחרון. מבין תכניות המתאר המחוזיות התכנית המתמודדת עם לחצי הפיתוח העזים ביותר היא תכנית מתאר מחוז המרכז, תמ"מ 3/21 .בחינות קודמות של תכניות מתאר בישראל התמקדו במידה בה מאושרים שינויים לתכניות אלו. טענתנו במאמר זה היא שאת מידת הצלחתה של תכנית מתארית יש לבחון ביחס למצב בו לא הייתה תכנית. קרי, יש לבחון את מידת השפעתה של התכנית ולא רק את הסטיות ממנה. לשם כך נבחנה תמ"מ 3/21 .הבחינה כללה ראיונות עם בעלי עניין, ובהם יזמים, אנשי לשכת התכנון, מתכננים, נציגי ממשלה ועורכי דין המעורים בהליכי התכנון. כמו כן נבחנו הבקשות לשינוי התכנית ונערך מודל סימולציה שבחן א המחוז בלי התכנית ואיתה. הממצאים מראים שלתכנית הייתה השפעה נרחבת על דפוסי הפיתוח במחוז, לכיוונים שתואמים את התכנית.