» למאמר המלא
תקציר:אחת מהדרישות המרכזיות בעת רישום נכסי תרבות וטבע כאתרי מורשת עולם על
ידי אונסקו, היא התוויית אזור חיץ כמרחב מגן הקולט את לחצי הפיתוח ושומר
על קיימותו של האתר. על אף חשיבותו הרבה של אזור זה, הנחיות ועדת המורשת
העולמית של אונסקו אינן מספקות שיטה ברורה להתוויית אזורי החיץ ואתרים
רבים סובלים מבעיות שימור קשות עקב התוויה בלתי מתאימה. המטרה המרכזית
של המחקר הנוכחי היא לבחון את מערכות השיקולים ושיטות ההתוויה של אזורי
חיץ סביב אתרי תרבות שהוכרו על ידי אונסקו כאתרי מורשת עולם, על מנת לאתר
קריטריונים ברורים כבסיס ליצירת שיטת התוויה אוניברסאלית. המחקר מתבסס
על 80 תיקים של אתרי תרבות שנרשמו על ידי אונסקו בעשרים השנים האחרונות.
הניתוחים הסטטיסטים שנערכו הראו שונות גבוהה מאד בשיקולי ההתוויה. יחד עם
זאת ניתוח מפלה אפשר לזהות את המאפיינים המשפיעים ביותר על השונות הכוללים
את רמת הפיתוח במדינה, סוג האתר והקטגוריה להכרזה. ניתוח רב-גורמי הצביע
על שלושה מימדים רלבנטיים בהתוויית אזורי החיץ: המימד החזותי, המימד של
ייחודיות האתר ומימד המיקום. ממצאים אלה שוללים את האפשרות לבניית שיטת
התוויה הנסמכת רק על שכיחות שיקולי התוויה ובהתאם פותח במקומה "הליך
מובנה להתוויה אוניברסאלית". בשונה מ"שיטת התוויה", "הליך ההתוויה" מאפשר
גמישות ויצירתיות הדרושים במקרה זה עקב השונות הרבה הקיימת בין מדינות, בין
תרבויות, בין מערכות ארגון ומינהלה, ובין מערכות חקיקה שונות. ה"הליך", הכולל
מרכיב נכבד של שיתוף ציבור, נבחן על מקרה בוחן - אתר המורשת המוכרז של תל
באר שבע והשווה בין אזור החיץ שהוגש בפועל לאונסקו לבין אזור חיץ שהותווה
בהסכמה בהתאם ל"הליך" החדש שפותח. התוצאות הראו כי השימוש בהליך המובנה
יצר אזור חיץ כמעט כפול בהיקפו מאזור החיץ שהוגש במקור לאונסקו, תוך שהוא
משלב את כל בעלי העניין בתכנונו ובהתווייתו. ההליך יצר אזור חיץ של "מינימקס" –
אזור בעל הגבול המינימאלי הגדול ביותר. מרחב החיץ הגדול יותר ושילוב בעלי העניין
מצמצמים מאד את התנגדות האוכלוסייה המקומית לאתר ומגבירים את קיימותו
לאורך שנים.
קרא עוד...